שינוי עילה/מחיקת רישום

סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות מותירה כתם בעברו הפלילי של אדם. לעיתים, גם כאשר אין כלל ראיות, במקרים רבים התיק נסגר ע"י המשטרה או התביעה מחוסר ראיות ולא מהיעדר אשמה. למה לעילת הסגירה חשיבות רבה, מהי ההשפעה של הדבר ומה ניתן לעשות?

כאשר מוגשת תלונה נגד אדם או יש חשד לביצוע עבירה, נפתח תיק פלילי. המשטרה מחליטה, לאחר בחינת הראיות, האם להעביר את התיק להגשת כתב אישום על ידי הפרקליטות או לסגור את התיק.

מהן הסיבות לסגירת תיק?

תיק פלילי יכול להסגר משלוש סיבות עיקריות: חוסר ראיות, חוסר ענין לציבור או חוסר אשמה. המשמעות של כל אחת מעילות הסגירה שונה, וכן אופן רישומן במרשם הפלילי, ובהתאמה, ההשלכות שיש לרישום הפלילי על עתידו של אדם שונות.

סגירת תיק מחוסר ראיות להעמדה לדין – כדי להגיש כתב אישום, יש צורך בסיכוי סביר להרשעה. כאשר אין די בראיות שנאספו על מנת להעמיד אדם לדין, לא יוגש כתב אישום. סיבת הסגירה נעוצה בחשוד עצמו ובראיות שנאספו נגדו.
פתיחת התיק ועילת הסגירה יופיעו ברישום הפלילי של החשוד.

סגירת תיק מחוסר ענין לציבור – כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין. השיקולים המובאים בחשבון הם: חומרת העבירה, נסיבותיו האישיות ועברו של מבצע העבירה, הנזק שנגרם, אם בכלל, לקורבן, והמדיניות השיפוטית, סדרי העדיפויות, כח האדם והמשאבים. כאשר אין הצדקה להניע את המערכת בשביל לחקור או להעמיד לדין את אותו אדם על אותה עבירה, והעמדתו לדין אינה בראש סדרי העדיפויות של המערכת, ואינה מצדיקה את ניצול המשאבים וכח האדם המוגבל, יסגר התיק. סיבת הסגירה נעוצה במערכת, ולרוב מדובר בעבירות קלות וזניחות.

סגירת תיק מחוסר אשמה – סיבת הסגירה הנדירה ביותר, במיעוט התיקים. כאשר לאחר הגשת התלונה ופתיחת התיק עולה כי לא התבצעה עבירה, או לא התבצעה על-ידי החשוד או שאין ולו בדל של ראיה כנגדו.
בניגוד לשתי סיבות הסגירה האחרות, פתיחת התיק וסגירתו, לא יופיעו במרשם הפלילי אלא ברישומי המשטרה.
יצוין, כי ישנן סיבות נוספות לסגירת תיקים, כאשר לא ידוע מי ביצע את העבירה או כאשר החשוד אינו כשיר לעמוד לדין או נפטר, בהן לא נדון במסגרת זו.

המרשם הפלילי ושינוי עילת הסגירה

חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981, קובע כי המשטרה תנהל מרשם פלילי לגבי כל אדם שהורשע בדין, אשר יכלול את הרשעותיו, צווים שניתנו, מידע על כשרותו המשפטית ועוד. לפי חוק המרשם הפלילי, גם תיקים אשר נסגרו מחוסר עניין לציבור או בהיעדר ראיות מספיקות, בהתאם לסעיפים 59 ו- 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, יכללו במרשם הפלילי, וימסרו רק לגופים מסויימים ובהם גופי ביטחון וגופים ממשלתיים.

החוק קובע את הנגישות למידע ואופן מסירת המידע לגופים השונים, וקובע, בין היתר, בסעיף 12 כי כל אדם זכאי לעיין במרשם הנוגע לו, ולתת הסכמתו למסירת המידע.

סעיף 62 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לחשוד, לאחר שקיבל הודעה בכתב על סגירת התיק ועילת הסגירה, לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה לחוסר אשמה. בסעיף זה נקבע לגבי תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, כי רישומו ימחק מרישומי המשטרה.
על החלטה בבקשה לשינוי עילת סגירה ניתן להגיש ערר לפרקליטות המדינה.

מהי הבעייתיות בסגירת תיק מחוסר ראיות?

כמו במקרה של היעדר ראיות מספיקות, גם במקרים רבים כאשר אין ראיות בכלל אך המשטרה לא עושה מאמץ כדי לאמת או לשלול באופן ברור החשד, התיק נסגר מחוסר ראיות.
בעוד מחסור בראיות מספיקות מטיל ספק מסוים בחפותו של החשוד, הרי שבמקרה של היעדר ראיות, אין דבר המקשר בין החשוד לביצוע העבירה. לכאורה, נכון להבחין בין מצב של היעדר ראיות מספיקות לבין היעדר ראיות כלל. בפועל, במקרים רבים נסגר התיק מחוסר ראיות וזכרו מופיע במרשם הפלילי, ואם לא פועלים לשנות את עילת סגירת התיק, הרישום עלול לפגוע בעתיד.

כך נוצר מצב שגם כאשר הוגשה תלונת שווא חסרת כל ביסוס וראיה, התיק עלול להסגר מחוסר ראיות ויופיע במרשם הפלילי. דוגמא אחת היא במקרים בהם קיימת עדות של מתלונן/ת בלבד (עבירת תקיפה למשל) ולמשטרה אין כלים לאמת אם מדובר בתלונת אמת או בתלונת שווא.

רישום פלילי מהווה פגיעה בשמו הטוב של אדם, מכתים את עברו, ופוגע בעתידו. כל שכן כשמדובר באנשים נורמטיביים. לכן, במקרים כאלו, מי שמאמין בחפותו וכאשר אין בדל ראייה כנגדו, רשאי לפעול לטהר את שמו ולעמוד על כך כי התיק נגדו יסגר בעילה הנכונה של חוסר אשם מצידו.

במקרה בו טפל משרד הח"מ, נפתחה חקירה כנגד חמש מטפלות במוסד חינוכי לילדים בסיכון, על סמך גרסתם של שני ילדים כבני 7. לאחר חקירה שהתנהלה כנגד כל המטפלות ככלל, ללא הבחנה ביניהן, הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות. אחת המטפלות שלא הסכימה לפגיעה בחפותה ובשמה הטוב פנתה למשרד הח"מ.
לאחר פניה לפרקליטות וליועץ המשפטי, ולאחר שהובהר בגיבוי ראיות, כי למטפלת אין כל נגיעה לעבירות הקשות הנטענות, הוחלט להמיר את סיבת סגירת התיק מחוסר ראיות לחוסר אשמה. אין צורך להכביר במילים עד כמה השינוי הוא מהותי עבור מי שפועלו בתחום החינוך.

במקרה אחר בו טיפל המשרד, נער מסר גרסה, לפיה נער אחר נכח בעת שחבריו השתמשו בסמים קלים. על אף שלא היה ולו בדל ראיה לכך שאותו נער השתמש בעצמו בסמים או ביצע כל עבירה אחרת, נסגר התיק מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה או היעדר עניין לציבור. כמובן שפניה מנומקת, הנתמכת הן בטענות משפטיות ופסיקה בנושא, והן בנסיבותיו האישיות של הנער, הובילה לשינוי עילת הסגירה לחוסר אשמה. ניתן לומר, כי לאור גילו הצעיר וגיוסו הצפוי לצבא, ניקוי הרישום הפלילי במקרה שלו הציל את חייו.

מהן ההשלכות של הרישום הפלילי?

הכתם ברישום הפלילי פוגע בעיקר במועמדים לעבודה בשירות הבטחון, למועמדים לגיוס צבאי, או להעסקה בשירות הציבורי, ובחברות ממשלתיות וציבוריות. לכאורה, חוק המרשם הפלילי מגביל את הנגישות למידע הפלילי, ומי שאינו מיועד לשירות צבאי, בטחוני או ממשלתי, לא אמור להיות מוטרד מהרישום לגביו.

בפועל, בניגוד לחוק, מעסיקים רבים נגישים לרישום הפלילי, ולא מהססים לבקש מהמועמד לעבודה את הרישום הפלילי אודותיו או את הסכמתו למסירת המידע (על-ידי החתמתו על טופס לקוני). כמו כן, במקומות עבודה רבים, המועמד נשאל אודות עברו הפלילי, חקירות שהתנהלו נגדו והרשעות, ואין לו מנוס מלחשוף את "עברו הפלילי", גם אם מדובר, למשל, בשכן שהגיש נגדו תלונת שווא לאחר שתפס לו את מקום החניה. כמו כן, סירובו של מועמד לעבודה לחשוף את עברו הפלילי יעמוד כמובן לרעתו, ולעיתים יהווה סיבה יחידה לדחייתו.

תיק שנסגר מחוסר אשמה לא יופיע כלל במרשם הפלילי, ומצבו של אותו אדם מצוין, שכן, גם אם ישאל אודות עברו הפלילי, יוכל להבהיר כי לאחר חקירת המקרה נמצא כי לא מוטלת עליו כל אשמה. זהו מצב טוב בהרבה ממצב בו נסגר תיק מחוסר ראיות, אשר כאמור מטיל ספק באשר לחפותו, אך לא מספיק כדי להוביל להגשת כתב אישום ולהרשעה מעל לכל ספק סביר. כך, באותם מקרים בהם ללא כל ראיה כלל בכל זאת סוגרים את התיק מחוסר ראיות, יש בהחלט מקום להיאבק על שינוי עילת הסגירה ולהמירה לחוסר אשמה.

מי שהתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, כשאין כל ראיה נגדו והיעדר האשמה ברור (למשל, מריבה קולנית של שכנים שאינה מהווה עבירה), או כשקיימת הוכחה חד משמעית כי הוגשה תלונת שווא נגדו (למשל, במקרה של תיעוד או הקלטת המתלונן), ולעתים אף בשל חומרת העבירה ונסיבותיו האישיות של החשוד (כשהרישום יכול לפגוע במקצועו ובשמו), עליו לנקוט את כל האמצעים שמאפשר לו החוק, בליווי עורך-דין מקצועי ומנוסה מהתחום הפלילי, לשינוי סיבת הסגירה לחוסר אשמה. כך ניתן לשמור על נקיון הרישום הפלילי, על כל המשתמע מכך, ולשמור על כל האפשרויות פתוחות.

*עו"ד סמי איליה עד לפני שנתיים כיהן כראש התביעה הפלילית במשטרת ישראל בחיפה, וכיום בעל משרד המתמחה במשפט פלילי.

לכתבה המלאה לחץ כאן – www.mishpati.co.il